יום ראשון מתחילים שבוע חדש.
הטלפון מצלצל. "הלו הגעתי לטו"ר יואל בן שושן?"
עניתי: "כן מדבר מה העניין?".
"תשמע אני משלם מזונות בלי לראות את הילדה כבר כמה חודשים… היא ניתקה קשר."
כמובן תיחקרתי אותו כמה חודשים אחורה איך התחיל הסיפור.
איך הוא הגיע למקום שהוא נמצא כעת לנתק מהילדה .
כדי לוודא שמה שהלקוח רואה תואם עם המציאות המשפטית של הדברים.
וקבענו פגישה, הוא סגר יפוי כוח, ומפה נכנסתי לתמונה לחפור בארכיון
התגרשו לפני כמה שנים, בודק קורא כל פרוטוקול מכל דיון העבר – לקלוט את הלך הרוח
מה היה איך הביטו בלקוח שלי?
ואז הגיע עת הדיון
טענות נשמעו מצד לצד, והאשמות ללא הרף מכל צד על ניכור הורי נתק
ואז זרקתי שאלה לחלל האויר
בזמן שאני מפנה אותה לדיינים
וכך אמרתי:
"כבוד הדיינים, אני לרגע מחליף את כובע המייצג
ושם כובע של מביט מהצד ששומע את הסיפור של האב שעומד כאן,
הוא גרוש פעם שניה,
ילדיו מנישואיו הקודמים היו והינם בקשר עימו ואף שהם כבר גדולים ונשואים
אם הבעיה בנתק נובעת ממנו
מהתהגותו ואישיותו
היה צריך להיות נתק גם מילדיו מגירושיו הקודמים.
ואם אין סימן שהנתק לא נובע ממנו
יכול להיות מהבת יכול להיות מהאם
זה אתם תחליטו אבל מהאב הזה
לא נגרם הנתק."
ואז שקט שרר באולם
לא היתה תשובה.
ונגמר הדיון.
לצאת מהקופסא זה כלל אצלנו במשרד בכל ההליך מתחילתו ועד סופו.